Source Sheets  Rabbi Shuki Reich If you have comments or questions please feel free to e-mail Rabbi Reich at: straus@ots.org.il

פורים ופסח

1. מדרש זוטא - קהלת  פרשה ח

[ה] שומר מצוה לא ידע דבר רע. זה יהושע. ועת ומשפט ידע לב חכם. [זה משה] שנאמר ומשה לא ידע כי קרן עור פניו (שם /שמות/ ל"ד כ"ט). ד"א שומר מצוה לא ידע דבר רע. זו אסתר שהיתה עסוקה במצות ביעור חמץ, ולא היתה יודעת מה בדעתו של המן. ועת ומשפט ידע לב חכם. זה מרדכי, שנאמר ומרדכי ידע וגו' (אסתר ד' א').

2. פסחים דף סו עמוד א

 תנו רבנן: הלכה זו נתעלמה מבני בתירא. פעם אחת חל ארבעה עשר להיות בשבת, שכחו ולא ידעו אם פסח דוחה את השבת אם לאו. אמרו: כלום יש אדם שיודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו? אמרו להם: אדם אחד יש שעלה מבבל, והלל הבבלי שמו, ששימש שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון ויודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו. שלחו וקראו לו. אמרו לו: כלום אתה יודע אם הפסח דוחה את השבת אם לאו? אמר להם: וכי פסח אחד יש לנו בשנה שדוחה את השבת? והלא הרבה יותר ממאתים פסחים יש לנו בשנה שדוחין את השבת. אמרו לו: מנין לך? אמר להם: נאמר מועדו בפסח ונאמר +במדבר כח+ מועדו בתמיד. מה מועדו האמור בתמיד - דוחה את השבת אף מועדו האמור בפסח - דוחה את השבת. ועוד, קל וחומר הוא: ומה תמיד שאין ענוש כרת דוחה את השבת, פסח שענוש כרת - אינו דין שדוחה את השבת. מיד הושיבוהו בראש ומינוהו נשיא עליהם, והיה דורש כל היום כולו בהלכות הפסח. התחיל מקנטרן בדברים, אמר להן: מי גרם לכם שאעלה מבבל ואהיה נשיא עליכם - עצלות שהיתה בכם, שלא שמשתם שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון. אמרו לו: רבי, שכח ולא הביא סכין מערב שבת מהו? אמר להן: הלכה זו שמעתי ושכחתי. אלא, הנח להן לישראל אם אין נביאים הן - בני נביאים הן. למחר, מי שפסחו טלה - תוחבו בצמרו, מי שפסחו גדי - תוחבו בין קרניו. ראה מעשה ונזכר הלכה, ואמר: כך מקובלני מפי שמעיה ואבטליון.

3. פסחים דף מט עמוד א

משנה. ארבעה עשר שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: בזמנו. רבי אליעזר בר צדוק אומר: תרומה - מלפני השבת, וחולין - בזמנן.

גמרא. תניא, רבי אליעזר בר צדוק אומר: פעם אחת שבת אבא ביבנה, וחל ארבעה עשר להיות בשבת, ובא זונין ממונה של רבן גמליאל, ואמר: הגיע עת לבער את החמץ. והלכתי אחר אבא, וביערנו את החמץ.

4. רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ג הלכה ג

חל ארבעה עשר להיות בשבת בודקין את החמץ בלילי ערב שבת שהוא ליל שלשה עשר ומניח מן החמץ כדי לאכול ממנו עד ארבע שעות ביום השבת, ומניחו במקום מוצנע והשאר מבערו מלפני השבת, ואם נשאר מן החמץ ביום השבת אחר ארבע שעות מבטלו וכופה עליו כלי עד מוצאי יום טוב הראשון ומבערו.

השגת הראב"ד:

חל ארבעה עשר להיות בשבת בודקין את החמץ בלילי שלשה עשר ומניח מן החמץ. א"א הרב ז"ל (לדף מט) לא כתב כן אלא בתרומה הוא שמבער ומשייר אבל בחולין אינו מבער כלום אלא בזמנו כר' אלעזר איש ברתותא וכר' אלעזר בר' צדוק דתרוויהו ס"ל דהדדי וכן עיקר.

5. שבת דף קיח עמוד ב

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל המשמר שבת כהלכתו, אפילו עובד עבודה זרה [כדור] אנוש - מוחלין לו, שנאמר  אשרי אנוש יעשה זאת וגו' מחללו, אל תקרי מחללו אלא מחול לו.

6. ט"ז ריש סימן רמ"ב

7. אליהו רבה,אורח חיים, תרפ"ה

 גרסינן בתענית דף כ"ט כשם כשנכנס אדר מרבין בשמחה, כך כשנכנס אב ממעטים בשמחה, הלכך בר ישראל דאית ליה דינא בהדי כותים לישתמיט מיניה באב ולימצי נפשיה באדר, פירש רש"י בערכאות שלהן. ונראה לי דניסן הוא כאדר שהרי פירש רש"י משנכנס אדר ימי ניסים היה לישראל פורים ופסח, וזה נראה לי כוונת רש"י דמה דאמר משנכנס אדר כוונתו נמי אניסן דקשה לרש"י נימא נמי ניסן משנכנס, לכן פירש דבאמת כן כוונתו:

8. יערות דבש ,ח"ב דרוש י"ז

והנה עוד ענין, כי יש ליתן טעם למה פרזים עושים ביום י"ד ומוקפים בט"ו, כי לא היה נח להם יום י"ד, ויש להבין הבדל הענין. אבל כבר אמרו [מגילה יג ע"א] בהמן, כשנפל פור על אדר היה שמח, הגיע ירח שמת משה רבן, ולא ידע שבז' באדר מת משה ובז' באדר נולד משה וכו'. ויש להבין למה ידע ממיתה ולא מלידה, וכן מה בכך דנולד באדר, מכל מקום אחר אחרון אני בא, דגבר המזל בעו"ה, וכבר דרשתי בזה בדרכים שונות:

אבל יובן כמ"ש במדרש קהלת [קוה"ר ח ה] שומר מצוה לא ידע דבר רע, זה אסתר שהיתה עסוקה בביעור חמץ, לא ידעה מהמן. וחכם לבב יודע עת ומשפט, זה מרדכי [א"ה, לשון המדרש כך, ועת ומשפט ידע לב חכם זה מרדכי], דכתיב ומרדכי ידע את כל אשר נעשה. ויש להבין, בלי ספק שגם מרדכי עסק בביעור חמץ, ועדיין למה נתוודע לו ולא לאסתר, וגם מה זה שאמר יודע עת ומשפט, משפט גרידא ידע, וכהנה יתר דברים שיש בו לתמוה:

אבל יובן מה שאמרתי בשנה דאשתקד, וצריך כעת להאי ענינא, ונתחדש בו דבר בעתו מה טוב, ראוי לאומרו שנית, כי הובא בילקוט מגילה [ח"ב רמז תתרנ"ט] כי יום י"ג אדר שקבע המן להרוג יהודים ונהפך כו', היה בשלישי בשבת ע"ש. ולפי זה היה ט"ו אדר בה' בשבת, וניסן, כי אדר הסמוך לניסן חסר, בו'. וידוע בירושלמי [מגילה פ"א ה"ח] כי אותה שנה היתה מעוברת, והיתה הגזירה על אדר שני, ולכך כשנתעברה השנה קורין המגילה באדר שני. וא"כ לפי זה, לפי מה דאמרו [עירובין ט ע"ב] בשנה מעוברת יש בין פסח לפסח ה' ימים, אם תחשוב למפרע אימת חל ניסן העבר כשגזר המן גזירה זו ונכנסה אסתר לבקש על עמה, חל ביום א', שהוא ה' ימים בין א' לוי"ו. ולפי זה חל ערב פסח בשבת, ולפי מ"ש המדרש כאשר דרשתי כמה פעמים היתה גזירת המן בי"ג בניסן, ואז מרדכי ידע, ואז שלח לאסתר, כי שלשה צומות היו י"ג בניסן י"ד ט"ו ע"ש:

וידוע [פסחים מט ע"א] י"ד שחל בשבת ר"מ אומר מבערין מלפני שבת, וחכמים אומרים מבערין בזמנו. וזהו שנחלקו אסתר ומרדכי, כי אסתר סברה כר"מ, ולכך ביום י"ג ביערה חמץ, ולא ידעה כשומר מצוה, אבל מרדכי חכם לבב דייקא, דס"ל כחכמים, יודע עת הראוי דהיינו בי"ד בשבת ולא מקדם, ולכך מרדכי ידע וכו', כי לא עסק בערב שבת בביעור חמץ וא"ש:

אבל הענין למה תלה הידיעה בעסק ביעור חמץ הנ"ל, הוא, כי יש להבין במה נחלקו ר"מ וחכמים, הוא, כי אמרו [שבת קיח ע"ב] שבת מכפרת אפילו עובד עבודה זרה כאנוש, ויש בזה סברה, כי שבת בעצמה מכפרת ואין צריך לתשובה עוד, וביטול יצר הרע, או שבת לבדה לא מהני, רק צריך ביטול יצר הרע ותשובה בצדה. וידוע כי ביעור חמץ מורה על תשובה, וביעור חמץ ושאור בעיסה יצר הרע מקרבו לבערו ברוח נשבר ונדכה. וזהו דס"ל לר"מ מבערין מלפני שבת אין צריך ביעור חמץ, כי שבת מבטלת כח יצה"ר. אמנם חכמים ס"ל דשבת צריכה ביטול יצה"ר ותשובה, ולכך מבערין הכל בזמנו:

והנה ישראל נהנו מסעודותיו של אחשורוש, וכתב בעל מנות הלוי בשם מדרש, כי ביום השבת לא הלכו לסעוד, ושמרו קדושת שבת. ולפי זה אסתר לא ידעה, כי לא השיגה סבת החטא, כאמרה על מה זה ולמה זה, ואי שאכלו בסעודה, הלא שבת מכפרת, כי שמרו שבת. אבל מרדכי דס"ל שבת בלי תשובה אינה מכפרת, ולכך ידע כי השיג שורש המרי הזה, וידע אשר חטאו בנפש: