Source Sheets  Rabbi Shuki Reich If you have comments or questions please feel free to e-mail Rabbi Reich at: straus@ots.org.il

שו"ת הר צבי או"ח ב סימן קיח

מוקף בן יומו - ופרוז בן יומו, וגדריהן. 

רבים מהנוסעים מירושלם לשאר ערי הארץ, או להיפך ומזדמן להם להיות בימי הפורים שלא במקומם, שואלים ודורשים להודיע להם כדת מה לעשות לצאת  יד"ח במקרא מגילה ובשאר דיני פורים, אם דינם כמוקפים שהפורים שלהם ביום ט"ו אדר, או שיעשו כפרזים ביום י"ד אדר. 

... מקור הלכה זו הוא במשנה (מגילה דף יט ע"א) בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר אם עתיד לחזור למקומו קורא כמקומו ואם לאו קורא עמהם, ובגמרא  אמר רבא לא שנו אלא שעתיד לחזור בלילי י"ד אבל אין עתיד לחזור בלילי י"ד קורא עמהן. ובביאור הלכה זו נחלקו רבותינו הראשונים ויש כאן שיטות  שתים שהן ארבע. (א) פליגי בבן עיר שהוא נעשה מוקף בן יומו אי תליא נמי ביום י"ד אדר, ונאמר דיום י"ד הוא זה שקובע אותו לבן יומו בין לבן עיר ובין לבן  כרך - או לא, דכל חד כפי דינו הדבר תלוי, מוקף בן יומו אינו נעשה אלא ביום ט"ו ופרזי בן יומו נקבע ביום י"ד, (ב) פליגי בעצם הקביעות למוקף ולפרזי אי  תליא במעשה בפועל אם נמצא בזמן הקריאה בכרך או בעיר זה מוריד עליו דין פרזי או דין מוקף ולא תליא במחשבתו אם היה דעתו להמצא כאן שאין לנו  עסק במחשבותיו דאין המחשבה עיקר אלא המעשה או דתליא נמי במחשבה תחלה וכאשר אבאר. 

שיטת רש"י דמאי דאמר רבא שיום י"ד הוא הקובע דבמקום שהוא נמצא ביום י"ד הוא היום שקובע אותו כאחד מבני המקום שהוא נמצא עכשיו זה לא  נאמר אלא בבן כרך שהלך לעיר שהם קוראים בי"ד לכן יום י"ד הוא הקובע לכל הנמצאים שמה אף לבן יומו, אבל בן עיר שהלך לכרך שזמן קריאתם הוא ביום  ט"ו ל"ש לומר שביום י"ד יתחייב הנמצא שם בדין מוקף ביום ט"ו שעדיין לא נתחייבו בני כרך כלום וכיצד יתחייב בן עיר בשבילם לקרוא ביום ט"ו, ולכן כל  ליל ט"ו בידו לחזור לעירו ולא יחול עליו שם מוקף כלל ודינו כבן עיר לקרוא את המגילה בליל י"ד כפרזים אף שהוא עדיין בכרך...

אך הרא"ש חולק על שיטת רש"י וסייעתו ואומר דקביעות חלות חיוב במגילה בין לבן עיר ובין לבן כרך ביום ארבעה עשר תליא וכל שהוא בכרך בתחלת יום  י"ד נקבע חיובו לדין מוקף וקורא בט"ו דוקא, והטור סותם להלכה כדברי הרא"ש...

...וכבואי אל העיון היה נראה לי דגם לבתר דילפינן מיתורא דקרא דפרוז בן יומו קרוי פרוז וממילא דה"ה דמוקף בן יומו קרוי מוקף יתכן דאע"פ שבן יומו  נתרבה לדין מוקף מ"מ אינו כמוקף ממש לכל דבריו, כי עדיין יש איזה הבדל לדינא ביניהם ודינו כמוקף ואינו כמוקף לגמרי והסברא מסייעני דמכיון שדין זה  חידוש הוא שחידש הכתוב דבן יומו דינו כאנשי העיר שבא לשם, שזה בנגוד לשאר דינים המשתנים ממקום למקום דקי"ל שההולך ממקום למקום הוא נדון  כאנשי המקום שיצא משם כמבואר בשו"ע (סי' תס"ח) וכאן חידש לנו יתורא דקרא דבשביל יום אחד דינו כמוקף, ולכן מסתבר דאין לך בו אלא חידושו  ואמרינן דלא ריבה הכתוב לבן יומו לחיוב מגילה כאנשי המקום שהוא שם אלא בכה"ג שהוא עדיין לא יצא יד"ח מקרא מגילה וכענינא דקרא דבבן כרך שהלך  לעיר הכתוב מדבר, שהוא עדיין לא יצא יד"ח מקרא מגילה, והבו דלא לוסיף עלה, ונאמר דמי שכבר יצא יד"ח שוב לא יתחייב בשביל דין מוקף בן יומו, דזה  לא מצינו שהכתוב יחייב מוקף בן יומו לקרוא שנית אחרי שכבר יצא, והדר דינו שהוא כאנשי העיר שיצא משם כדקי"ל בכל דיני התורה שכל שדעתו לחזור  אין נותנים עליו חומרי המקום שהלך לשם. ולפ"ז הני מימרות של המאירי מתאימות וצדקו יחדיו: דבן עיר שקרא בי"ד כדינו ואח"כ הלך לכרך בליל ט"ו לא  מתחייב לקרוא ביום ט"ו כמוקפין וכמו שנתבאר דלא אתרבאי מוקף בן יומו אלא כשעדיין לא יצא וכגון שהיה נמצא בכרך מתחלת יום י"ד אבל זה שכבר יצא  יד"ח בעירו כדינו אין דין בן יומו מחייבו שנית, אבל בן כרך שהלך לעיר וקרא שם ביום י"ד מדין פרזי בן יומו וחזר בליל ט"ו למקומו בכרך, קורא שנית  במקומו בט"ו אף שכבר יצא, דבכה"ג שהוא באמת בן כרך אין אנו זקוקים לריבויא דקרא כדי לחייבו במגילה דלאו מוקף בן יומו הוא אלא כמוקף גמור, ולכן  שוב לא תחלוק בו בין יצא ובין לא יצא, ומדויק מאד לשון המאירי בן עיר שקרא בעירו ובא לו אח"כ בכרך פטור אבל בשלא קרא בעירו חייב בכרך...     

שו"ת הר צבי או"ח ב סימן קיט

גורם הקביעות למוקף בן יומו או לפרזי בן יומו. 

יש לחקור אי זה תליא במעשה ובמקום המצאו בפועל בזמן הקריאה, רק זהו הגורם היחידי שמכריעו למוקף בן יומו או לפרוז בן יומו, ואין לנו עסק  במחשבות ואין נ"מ לדינא אם חשב תחלה לחזור למקומו בליל י"ד או ליל ט"ו או אם לא חשב, כי לא המחשבה עיקר אלא המעשה והמקום גורם, או נאמר  דכל שחשב מעיקרא לחזור בזמן קריאה אע"פ שאח"כ נתעכב ולא חזר, אנן בתר מחשבתו דמעיקרא אזלינן וקורא כאנשי המקום שיצא משם. 

... שיטת רש"י נראה דס"ל דבגורמי הקביעות רק המעשה הוא העיקר. ואם בפועל נשאר בכרך או בעיר  אף דמחשבתו ודעתו אחרת היה וגמר אמר שלא להשאר כאן ביום הפורים כל חד וחד כפי מקומו, לא אזלינן בתר מחשבתו כלל אלא בתר המעשה אזלינן  ונעשה מוקף בן יומו או פרזי בן יומו, כל חד וחד כמו אנשי המקום שהוא שם וכסברא ראשונה שהזכרתי...

אבל הרי"ף כתב, אמר רבא לא שנו אלא שעתיד לחזור בליל י"ד ונתעכב ולא חזר, ומפורש בדברי  הרי"ף דשיטתו הוא דאזלינן בתר מחשבה ודעתו דמעיקרא. ואף שבאמת נשאר בכרך, מ"מ מחשבתו מוציאתו מדין בן כרך ומעמידו על דינו כבן עיר להתחייב  במקרא מגילה ביום י"ד,

ובעהמ"א משיג על הרי"ף וכתב עכוב זה מאן דכר שמיה אלא הכא נקטינן פירושא דמימרא דרבא וכו' יעו"ש דס"ל בפשיטות דלא  אזלינן בתר מחשבה אלא בתר מעשה, והרמב"ן במלחמות והראב"ד בהשגותיו על בעהמ"א קיימי בשיטת הרי"ף דאזלינן בתר מחשבה, וז"ל הרמב"ם (הל'  מגילה פ"א ה"י) בן עיר שהלך לכרך או בן כרך שהלך לעיר אם היה דעתו לחזור למקומו בזמן קריאה ונתעכב ולא חזר קורא כמקומו, ומפורש דהרמב"ם נקט  להלכה כשיטת הרי"ף דתליא במחשבתו גרידא, ומחשבתו משוי ליה שיהא נמנה בין אנשי המקום שיצא משם, וכן העתיק בשו"ע (תרפ"ח) בדיוק את כל לשון  הרמב"ם דבתר מחשבה דמעיקרא אזלינן. 

...והנה ראיתי שהמשנה ברורה (סימן תרפח ס"ק יב) מכריע בשאלה זו של זמן המחשבה אי תליא בזמן יציאה מביתו או במחשבה שהיה לו בליל י"ד וראיתי שם  (בס"ק י"ב) שאומר בן עיר שהלך לכרך אם היה דעתו בעת נסיעתו לחזור למקומו בזמן קריאה. ומבאר זה בשער הציון (אות ט"ז) ואומר ומה שכתבתי דתליא  במחשבה שבעת יציאתו, כן הסכים במטה יהודה ודלא כהלח"מ, ע"כ. וכמדומה לי שלא ירד הצדיק לסוף דעת הלח"מ...

וכן יש לדון במש"כ המשנה ברורה (שם ס"ק יב) דבן עיר שהלך לכרך ודעתו לחזור בליל ט"ו לא נעשה מוקף, וכ' שם בביאור הלכה טעם לדבר זה ואומר  העתקתי במ"ב רק שיטת רש"י שהסכימו עליה הרבה ראשונים, עכ"ל, והנה כל מעיין יראה שיש הרבה ראשונים דקיימי בשיטת הרא"ש דיום י"ד נמי משוי ליה  למוקף שהרי כן כתב הראב"ד בהשגותיו על בעה"מ דבי"ד הדבר תלוי, וכ"כ הריטב"א בחי' בשם י"מ דבי"ד נעשה מוקף בן יומו, וכן הוא שיטת הטור, והלבוש,  ואף אליבא דהרי"ף והרמב"ם הרי העלה בס' אליהו רבה דהשו"ע והרמב"ם והרי"ף קיימי בשיטת הרא"ש דיום י"ד קובע למוקף ולמה סתם בעל משנה ברורה  כשיטת רש"י במקום שיש הרבה ראשונים וגם אחרונים חולקים על שיטה זו, הן אמנם שהמשנה ברורה עצמו אומר בביאור הלכה שם בלה"ז ומ"מ למעשה  אני מבקש מהקורא שלא יסמוך עלי לענין ברכה, עכ"ל...

...היה הדין נותן גם לענין מקרא מגילה בבן עיר שהלך לכרך או להיפוך דתליא בדעתו לחזור בזמן מן הזמנים אף  לשנה ושנתים שהוא נגרר בתר אנשי מקומו שיצא משם, וכמו שאנו נוהגים לגבי כל דיני תורה כפי שינויי מנהגיהם נהרא נהרא ופשטיה, וכאשר נראה כן  פשטות לשון המשנה בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר אם עתיד לחזור למקומו קורא כמקומו שלא נתנה המשנה זמן לחזור דמשמע דכל שעתיד לחזור  שאין דעתו להשתקע קורא כאנשי מקומו, וכן משמע מדברי המלחמות שדין מקרא מגילה נמי תלוי במנהג מקומו ושייך גם בזה דין למיזל בתר אנשי המקום  שיצא משם, ולזה בא רבא בגמרא ומפרש דמה דאמרינן במשנה עתיד לחזור, לא זהו הדין שאמרו בפסחים בדעתו לחזור דמחלקינן בין דעתו להשתקע  לחלוטין ובין שדעתו לחזור באיזה זמן שהוא, דבמקרא מגילה גלי קרא דביום הקריאה לחוד תליא מילתא דאם דעתו להתעכב ביום הקריאה על המקום שהוא  נמצא עכשיו פרזי בן יומו נקרא, ומכיון דגלי קרא דהיום י"ד הוא הגורם לעשותו לפרזי, שוב פשוט דתליא בשעה ראשונה של תחלת היום, היינו שעת חלות  החיוב של מקרא מגילה דיממא, דמקצת היום ככולו דשאר שעות היום אינם אלא תשלומין של שעה ראשונה שבה נתחייב בקריאת ...ומעתה נמצא  דכל עיקר חידושו דרבא אינו אלא דשעת חזרה תליא ביום י"ד ואידך פירושא היא מסברא דתליא בשעה של תחלת היום זמן חלות החיוב וגם ממילא דמוכרח  לצאת בליל י"ד כדי שלא ימצא בעיר בשעה ראשונה של יום י"ד שלא יתחייב כדין פרזי והשתא שפיר קאמר רבא מנא אמינא לה דכתיב על כן היהודים  הפרזים היושבים וגו', דהיינו כמו שאמרתי דהאי קרא מילף הוא דאזלינן בתר שעה ראשונה של תחלת יום י"ד דרק ע"י שעה זו הוא נעשה פרזי בן יומו,  וממילא דע"כ צריך לצאת בלילי י"ד דוקא...